בתחילת דרכי עם האייפון הייתי צריכה לפרוץ מחסום פסיכולוגי בכל מה שקשור לקניית אפליקציות. לא נהגתי לרכוש אפליקציות לטלפונים קודמים שהיו ברשותי, והייתי בטוחה שהמדיניות הזאת תמשך. למרות זאת, בתור נקודת פתיחה, רכשתי כמה אפליקציות שימושיות, וקיוויתי שבעתיד אני אוכל להסתמך בעיקר על אפליקציות חינמיות.

בשבועות הראשונים של עם האייפון נהגתי לבדוק אפליקציות חינמיות מזדמנות (המלצות מרשתות חברתיות, בלוגים וכו'). יש משהו מעניין (לעיתים אפילו מרגש) בלבדוק הגיון של אפליקציות, במיוחד כשמדובר באפליקציות שהושקעו בהן מחשבה ויצירתיות – זה כמו לבחון חלקיק מוח של מישהו.

מהר מאוד הבנתי שהאפליקציות המעניינות / מרגשות באמת הן בד"כ בתשלום. עקב מחירן הזול של האפליקציות לאייפון, לא יכולתי לעמוד בפיתוי והתחלתי לרכוש אפליקציות. תהליך ההתמכרות היה הדרגתי – בהתחלה הייתי חושבת יומיים על אפליקציה / משחק שאני מעוניינת לרכוש, ואז הייתי רוכשת, או מצליחה לשכנע את עצמי לוותר על התענוג (מטעמי קמצנות בעיקר). בהדרגה, הזמן שעבר, בין הרצון שלי לרכוש אפליקציה, ועד לרכישה עצמה, הלך והתקצר.

נכון לזמן כתיבת שורות אלו יש לי 166 אפליקציות (מסוגים שונים) מותקנות באייפון שלי. עד היום נהנתי מרוב האפליקציות / משחקים שרכשתי. אמנם לא תמיד מדובר בהנאה לטווח רחוק, אבל גם הנאה של כמה דקות / שעות היא הנאה ראויה.