לפי ווינט, סטודנטים לתקשורת חזותית בבצלאל נדרשים לרכוש מקבוק פרו. הדרישה מעוררת סערה בקרב חלק מהסטודנטים בבצלאל, וגם קהילת המק עוסקת בנושא.
ארז רונן ב-"חורים ברשת" מגן על בצלאל (כאן), ומזכיר לכולנו שההעדפה למוצרי מיקרוסופט, שקיימת ברוב מוסדות החינוך בישראל, היא גם סוג של כפייה. רוב המגיבים לפוסט לא ממש מסכימים איתו, חלק מהמגיבים מציינים את המחיר הגבוה של המקבוק פרו לעומת מחשבי פי סי מקבילים. אחרים פשוט מתרעמים על עצם הכפייה.
בפורום מקאיט נפתח שרשור העוסק בנושא, כצפוי המגיבים חלוקים בדעותיהם. התגובות נעות בין "נהוג גם במקומות אחרים בעולם", לבין "לא לגיטימי". חלק מהמגיבים נזכרים בבעיות תאימות שהם חוו בתור משתמשי מק בעת לימודיהם במוסדות ישראלים.
סיכום
אני די בטוחה שרוב הסטודנטים לתקשורת חזותית בבצלאל יוכלו להפיק הנאה רבה משימוש במקבוק פרו, ויכול להיות שזאת הבחירה הכי טובה עבורם, אבל לא הייתי רוצה לכפות זאת עליהם – אני מעדיפה שהם יגיעו לזה לבד (בדרך הקשה).
מלקטת 
רייצ׳ל שלום, קראתי את דעתך לגבי ״הבחירה הטובה ביותר לגבי תלמידי בצלאל״, ולמרות שכתבת שאת לא חושבת שצריך להכריח לקנות מק, בכל זאת ברצוני להבהיר שבתור אדם מבוגר (25) אני יכולה להחליט עבור עצמי איזה מחשב מתאים לי, ואני בטוחה שגם שכבת האלפים שנדרשה לקנות את המחשבים הייתה יכולה- אם רק היו נותנים להם הזדמנות להחליט מה לעשות עם הכסף שלהם. חוויית המשתמש במק היא עניין סובייקטיבי- ואת זה אני יכולה לספר מניסיון אישי בחוות המחשבים בבצלאל, דרכה כל סטודנט צריך לעבור אם הוא רוצה להדפיס משהו… ואם יש משהו שמעצבן- זה ש״חצי מדינה״ נכנסת עכשיו לכיס שלנו… בלי להיות מודעים בכלל לבעיות ולמגבלות הכספיות שיש לכל סטודנט, ללו״ז הצפוף והתובעני שכמעט ולא מאפשר עבודה…ולהוצאה הרבה שכרוכה ברכישת מק.
אהבתיאהבתי