אני מאמינה שאייפד יכול לשמש גם טכנופובים, בעיקר בגלל שהתומכים הטכנים, של הטכנופוב המצוי, לא צריכים לעבוד קשה מדי על מנת לתחזק אייפד.

לפני שבועות אחדים אמא שלי רכשה אייפד 2 (אחרי שכנועים רבים מצידי + הבטחה לתמיכה טכנית). חוץ מסנכרונים / גיבויים (פעם בשבוע) ועדכון מערכת (היה רק אחד) לא ממש הייתי צריכה לעשות הרבה. ההגיון של האייפד מאד ברור לה: כל פעם שהטכנופוביה משתלטת עליה היא פשוט לוחצת על כפתור הבית, נרגעת, וחוזרת להתמודד עם המצב.

ההשקה של iCloud ו-iOS 5 בסתיו (עדיין אין תאריך מדויק) צפויה להפוך את התמיכה לקלה יותר מאי פעם:
– כבר לא יהיה צורך במחשב על מנת לגבות / לסנכרן.
– עדכוני מערכת (ואקטיבציה) ייעשו על המכשיר עצמו.

נכון לעכשיו אני מסנכרנת את האייפד עם החשבון שלי (במק שלי) מטעמי נוחות בעיקר. אני עדיין לא יודעת מה תהיינה אפשרויות הנהול של iCloud, ועד כמה אפשר יהיה לנהל בנוחות שני מכשירים (של שני אנשים שונים) עם חשבון אחד. אבל עקב החינמיות של השרות, והעדר הצורך במחשב, גם אם אני אצטרך לפתוח לאייפד חשבון נפרד זה לא יהיה קשה במיוחד.

כמה טיפים ללימוד טכנופובים
– להכיר לטכנופוב/ית את כפתור הבית ואת סגולותיו.
– להוריד / לרכוש אפליקציות התואמות את תחומי העניין של הטכנופוב/ית. (שווה את הכסף).
– לתת לטכנופוב/ית להתקדם בקצב שלו / שלה.

קישורים נלווים
טכנופוביה בויקיפדיה (כאן).